מה קורה כשאין מספיק חלב

איך הייתם מרגישים אילו בכל פעם שאתם הולכים לאותה מסעדה ובעדכם רעבים מביאים לכם מנה עם מעט מאד אוכל בצלחת? סביר להניח שאחרי כמה פעמים לא תחזרו לאותה מסעדה. דבר דומה קורה עם התינוקות. יש להם את כל הסיבות לרצות לינוק מאמא שלהם שהרי זה המקום הכי נעים עבורם אולם לאחר מספר פעמים בהם הם חווים תסכול ולא מקבלים חלב או הזרם שמגיע חלש מאד, הם מתחילים לצרוח. הבעיה היא שבהרבה מקרים כאלה, כשההורים חשים שהתינוק מתוסכל וכנראה רעב, הם פונים לבקבוק שממנו החלב תמיד יוצא בקלות ובזרימה מהירה (לרוב מהירה מדי אפילו). מהבקבוק התינוק לומד שקיימת אפשרות לקבל אוכל בלי להתאמץ ועלול להיות קשה לשכנע אותו לחזור לינוק מהשד - שוב לא כי הוא לא אוהב להיות צמוד לאמא אלא כי הצורך ההישרדותי שלו גורם לו להעדיף מקום בו הוא מקבל אוכל! בנוסף פעולת מתן הבקבוק מפחיתה עוד את ייצור החלב של האם מכיוון שהגוף שלה אינו יודע שעליו לייצר את אותה כמות שהתינוק קיבל מבקבוק. כשמצב זה מתמשך, מגיעים לעתים למצב שהתינוק מתחיל לצרוח כבר בשלב שהאם שמה אותו בתנוחת הנקה והוא אינו אפילו מנסה להתחבר לשד. 
על מנת שתינוק יסכים לחזור לינוק מהשד יש לבצע שני דברים: חשוב ראשית לנטרל את חווית התסכול שהוא חווה על השד על ידי הנחת התינוק במגע עם החזה (עור אל עור) ברגעים שהוא שובע ונינוח. שם הוא מרגיש את פעימות הלב של אמו (אותם פעימות לב שהוא מכיר מהרחם), מריח אותה ומרגיש בטחון במקום הזה. זה לוקח לפעמים ימים אחדים וזה דורש המון סבלנות. במהלך הימים האלא לא ננסה לחבר את התינוק לשד שוב על מנת לנטרל את החוית המאבק שנוצרה במגע עם השד. בשום אופן לא ננסה לחבר את התינוק בכוח! במקביל ולא פחות חשוב: צריך להגביר את ייצור החלב! ניתן לקרוא כאן על הדרכים להגברת חלב. רק לאחר שהתינוק שוב רגוע כשמביאים אותו למגע עם השד ויש לאם יותר חלב, ניתן לנסות לחבר אותו שוב.