הנקת תאומים

איתמר בני הבכור  בן 3.הנקתי אותו עד גיל שנה. רק אלוהים יודע כמה קשה היה הדבר.וכמה אושר היה בסוף. ילדתי בניתוח קיסרי, לא היה לי חלב, התעקשתי להניק ובסופו של דבר - הצלחתי. הזמן עשה את שלו והקושי נשכח.

לפני חצי שנה ילדתי זוג תאומים, הראל ונוגה. בעודי בהריון ידעתי בוודאות שארצה להניק. שאני מוכנה לעשות הכל על מנת שאצליח.
שוב ילדתי בניתוח קיסרי. והפעם...ההחלמה היתה קשה יותר היו לי כאבים איומים באזור התפרים, לא הצלחתי לקום מהמיטה. ההתאוששות היתה ארוכה. הביאו אלי את העוללים וניסיתי להניקם אבל לא ממש הצלחתי. הראל ניסה להתחבר ולמצוץ אך נוגה היתה קטנה יותר במשקלה, ותמיד נרדמה עלי.

מאחר והם היו במשקל נמוך (לא פגים), חום הגוף שלהם ירד והיו חייבים לשמור עליהם בחימום במחלקה. בשלב זה עדיין לא יכולתי לקום מהמיטה.
ידעתי שנותנים להם בקבוק תמ"ל ונכנסתי ללחץ נוראי.  פחדתי שיותר הם לא ירצו לינוק, שלא ידעו איך לינוק אחרי שלמדו כמה קל לאכול מבקבוק.

למחרת קמתי וניסיתי להניק. לא הצלחתי. הראל ניסה למצוץ אבל בכה כל הזמן ונוגה שוב נרדמה עלי. כל נסיון שלי ושל הצוות הרפואי להעיר אותה כשל. היא פשוט ישנה!!!
עוד יותר נלחצתי.
האחיות הנהדרות במחלקה ראו את התסכול שלי ונתנו לי הנחיות: לשבת ולשאוב כל 3 שעות, 10 דקות מכל צד, ואחות אחת הוסיפה ואמרה משהו שעד היום אני זוכרת: אפילו אשה שלא ילדה יכולה לייצר חלב אם היא תנסה להניק ו/או לשאוב.

אז ניסיתי לשאוב... לא יצא כלום! אוויר...והמון אוויר. אבל קולסטרום לא יצא.
ביום השלישי שוב באתי לשאוב - ועדיין לא יצא כלום.
כמה בכיתי........ישר שלחתי הודעה מהנייד שלי לפורום הנקה עם בקשת התייעצות מה לעשות...כולן פה אחד אמרו לי - תתמידי. אל תתייאשי. החלב יבוא ובשפע...

עדיין הייתי בטירוף. לידי ישבה בת מיעוטים שאף היא עברה ניתוח קיסרי אבל לעומתי היא שאבה 100 CC - הבקבוק שלה מתמלא ושלי ריק והשתגעתי מזה....רציתי לאכול כל מה שהיא אוכלת על מנת שיצא לי חלב כמוה.

באותו היום, בשאיבה הבאה פתאום החל לדלוף לי הקולסטרום...הצלחתי למלא 5 CC ...וואו. האחיות שאבו את זה עם מזרק ונתנו אותו לנוגה.
וכך הלאה. כל פעם הצלחתי להוציא כמות גדולה יותר. מההתלהבות צילמתי במצלמת הפלאפון שלי כל שאיבה כזו ואת הכמות שלה  כדי לתעד את הרגע.



חיברתי את הראל ונוגה אלי. הראל הצליח לינוק סוף סוף אבל נוגה התקשתה ולכן היו נותנים לה את החלב השאוב שלי.

לאט לאט הכל הסתדר...הם החלו לינוק יחד. גם נוגה הצליחה ולאט לאט ויתרתי על הבקבוקים והמשכתי רק עם ההנקה.

מוסר ההשכל הוא שהסבלנות משתלמת. שאם מתמידים ומתעקשים - מצליחים ושאסור להתייאש מכלום.

ואני כל כך נהנית להניק (להעניק)..זו המתנה הגדולה ביותר שהטבע יכול היה לתת לי, אחריי חוויית ההורות כמובן.

שלכן, מירב